Steinsaltz Commentary Arakhin 3a – ביאור שטיינזלץ ערכין ג.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

מַאי לְאֵתוֹיֵי נָשִׁים וכדר׳וְכִדְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּאָמַר ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי ^אנָשִׁים חַיָּיבוֹת בְּמִקְרָא מְגִילָּה שֶׁאַף הֵן הָיוּ בְּאוֹתוֹ הַנֵּס. הַכֹּל חַיָּיבִין בְּזִימּוּן לְאֵתוֹיֵי מַאי לְאֵתוֹיֵי נָשִׁים וַעֲבָדִים דְּתַנְיָא ^בנָשִׁים מְזַמְּנוֹת לְעַצְמָן וַעֲבָדִים מְזַמְּנִין לְעַצְמָן. הַכֹּל מִצְטָרְפִין לְזִימּוּן לְאֵתוֹיֵי מַאי לְאֵתוֹיֵי קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְמִי מְבָרְכִין דְּאָמַר רַב נַחְמָן יוֹדֵעַ לְמִי מְבָרְכִין ^גמְזַמְּנִין עָלָיו. הַכֹּל מִטַּמְּאִין בְּזִיבָה לְאֵתוֹיֵי מַאי לְאֵתוֹיֵי תִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ דְּתַנְיָא אִישׁ מָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ט״ו:ב׳} אִישׁ אִישׁ ^דלְרַבּוֹת תִּינוֹק בֶּן יוֹם אֶחָד שֶׁמְטַמֵּא בְּזִיבָה דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ הֲרֵי הוּא אוֹמֵר {ויקרא ט״ו:ל״ג} וְהַזָּב אֶת זוֹבוֹ לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה לַזָּכָר כֹּל שֶׁהוּא זָכָר בֵּין קָטָן בֵּין גָּדוֹל לַנְּקֵבָה כֹּל שֶׁהִיא נְקֵבָה בֵּין קְטַנָּה בֵּין גְּדוֹלָה אִם כֵּן מָה תַּלְמוּד לוֹמַר אִישׁ אִישׁ דִּבְּרָה תוֹרָה כִלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. הַכֹּל מִטַּמְּאִין בִּטְמֵא מֵת לְאֵתוֹיֵי מַאי לְאֵתוֹיֵי ^הקָטָן סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא {במדבר י״ט:כ׳} אִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא אִישׁ אִין קָטָן לָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן {במדבר י״ט:י״ח} וְעַל הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם. אֶלָּא אִישׁ לְמַעוֹטֵי מַאי לְמַעוֹטֵי קָטָן מִכָּרֵת. הַכֹּל מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים לְאֵתוֹיֵי מַאי לְאֵתוֹיֵי ^וקָטָן סד״אסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא {ויקרא י״ג:מ״ד} אִישׁ צָרוּעַ כְּתִיב אִישׁ אִין קָטָן לָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. וְאֵימָא הָכִי נָמֵי {ויקרא י״ג:ב׳} אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ מִכׇּל מָקוֹם. וְאֶלָּא אִישׁ לְמָה לִי לְכִדְתַנְיָא אִישׁ אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ אִשָּׁה מִנַּיִן כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר {ויקרא י״ג:מ״ה} וְהַצָּרוּעַ הֲרֵי כָּאן שְׁנַיִם. א״כאִם כֵּן מָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר אִישׁ לָעִנְיָן שֶׁל מַטָּה ^זאִישׁ פּוֹרֵעַ וּפוֹרֵם וְאֵין הָאִשָּׁה פּוֹרַעַת וּפוֹרֶמֶת. הַכֹּל רוֹאִין אֶת הַנְּגָעִים הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִרְאוֹת אֶת הַנְּגָעִים לְאֵתוֹיֵי מַאי ^חלְאֵתוֹיֵי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בָּהֶן וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן. וְהָאָמַר מַר אֵינוֹ בָּקִי בָּהֶן וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן אֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הַנְּגָעִים אָמַר רָבִינָא לָא קַשְׁיָא ^טהָא דְּמַסְבְּרִי לֵיהּ וְסָבַר הָא דְּמַסְבְּרִי לֵיהּ וְלָא סָבַר.: ^יהַכֹּל כְּשֵׁרִין לְקַדֵּשׁ לְאֵתוֹיֵי מַאי לְרַבִּי יְהוּדָה לְאֵתוֹיֵי קָטָן וּלְרַבָּנַן לְאֵתוֹיֵי אִשָּׁה דִּתְנַן הַכֹּל כְּשֵׁרִין לְקַדֵּשׁ חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר בְּקָטָן וּפוֹסֵל בְּאִשָּׁה וּבְאַנְדְּרוֹגִינוֹס.: ^כהַכֹּל כְּשֵׁירִין לְהַזּוֹת לְאֵתוֹיֵי מַאי לְאֵתוֹיֵי עָרֵל וכדר״אוְכִדְרַבִּי אֶלְעָזָר דא״רדְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר ^לעָרֵל שֶׁהִזָּה הַזָּאָתוֹ כְּשֵׁרָה.: הַכֹּל שׁוֹחֲטִין לְאֵתוֹיֵי מַאי חֲדָא לְאֵתוֹיֵי ^מכּוּתִי וַחֲדָא לְאֵתוֹיֵי ^ניִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד¹. הַכֹּל מַעֲלִין לא״ילְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְאֵתוֹיֵי מַאימהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות מגילה וחנוכה א׳:א׳
טור אורח חיים תרפ״ט:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תרפ״ט:א׳

^ב רמב״ם הלכות ברכות ה׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ז
טור אורח חיים קצ״ט:ו׳
שולחן ערוך אורח חיים קצ״ט:ו׳

^ג רמב״ם הלכות ברכות ה׳:ז׳
טור אורח חיים קצ״ט:י׳
שולחן ערוך אורח חיים קצ״ט:י׳

^ד רמב״ם הלכות מחוסרי כפרה ג׳:ו׳

^ה רמב״ם הלכות טומאת מת א׳:י״ד

^ו רמב״ם הלכות טומאת צרעת ט׳:א׳

^ז רמב״ם הלכות טומאת צרעת י׳:ח׳

^ח רמב״ם הלכות טומאת צרעת ט׳:ב׳

^ט רמב״ם הלכות טומאת צרעת ט׳:ב׳

^י רמב״ם הלכות פרה אדומה ו׳:ב׳

^כ רמב״ם הלכות פרה אדומה י׳:ו׳

^ל רמב״ם הלכות פרה אדומה י׳:ו׳

^מ רמב״ם הלכות שחיטה ד׳:י״ד
טור יורה דעה ב׳:ז׳-ח׳
שולחן ערוך יורה דעה ב׳:ז׳-ח׳

^נ רמב״ם הלכות שחיטה ד׳:י״ד
טור יורה דעה ב׳:ז׳-ח׳
שולחן ערוך יורה דעה ב׳:ז׳-ח׳

¹ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.

מאי [את מה]? ומשיבים: לאתויי [להביא] נשים, וכדברי ר׳ יהושע בן לוי, שאמר ר׳ יהושע בן לוי: נשים חייבות במקרא מגילה, שאף הן היו באותו הנס של פורים, שניצלו מגזירת המן. ושואלים, מה ששנינו בברייתא: ״הכל חייבין בזימון״ (לזמן עצמם לברך יחד ברכת המזון), לאתויי מאי [להביא את מה] הוא בא? ומשיבים: לאתויי [להביא] נשים ועבדים, וכפי דתניא [ששנויה ברייתא]: נשים מזמנות לעצמן, ועבדים מזמנין לעצמן. ושואלים, מה ששנינו בברייתא: ״הכל מצטרפין לזימון״, לאתויי מאי [להביא את מה] הוא בא? ומשיבים: לאתויי [להביא] קטן היודע למי מברכין, שאמר רב נחמן: קטן שיודע למי מברכין — מזמנין עליו, כלומר, הריהו נחשב כחלק ממנין המזמנים. א ושואלים: ״הכל מטמאין בזיבה״ ששנינו במשנה, לאתויי מאי [להביא את מה] הוא בא? ומשיבים: לאתויי [להביא] תינוק בן יומו, שאם יצאה זיבה מגופו הריהו טמא. דתניא [ששנויה ברייתא]: די היה לכתוב ״איש״ — מה תלמוד לומר ״איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא״ (ויקרא טו, ב)? הרי זה בא לרבות תינוק בן יום אחד שמטמא בזיבה, אלו דברי ר׳ יהודה. ר׳ ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקה אומר: אינו צריך לריבוי זה, הרי הוא אומר: ״והזב את זובו לזכר ולנקבה״ (שם לג), ״לזכר״ — כל שהוא זכר, בין קטן בין גדול, ״לנקבה״ — כל שהיא נקבה, בין קטנה בין גדולה. אם כן, מה תלמוד לומר ״איש איש״? דברה תורה כלשון בני אדם, שהם רגילים לכפול לשונם, ואין ללמוד מכך דין חדש. ושואלים, מה ששנינו בברייתא: ״הכל מטמאין בטמא מת״ לאתויי מאי [להביא את מה] הוא בא? ומשיבים: לאתויי [להביא] קטן; שכן סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] שמהכתוב ״איש אשר יטמא ולא יתחטא״ (במדבר יט, כ), יש ללמוד כי ״איש״ — אין [כן] נטמא, אבל קטן, שלא הגיע לכלל איש — לא מקבל טומאה, על כן קא משמע לן [משמיע לנו] הכתוב בטהרת הנטמאים במת: ״והזה על האהל... ועל הנפשות אשר היו שם״ (שם יח), ומכאן שכל נפש שנמצאת שם נטמאת, בין גדול בין קטן. ושואלים: אלא לפי זה, ״איש״ למעוטי מאי [למעט מה] הוא בא? ומשיבים: למעוטי [למעט] קטן מעונש כרת האמור באותו פסוק: ״ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל כי את מקדש ה׳ טמא״ (שם כ), שאם נטמא ונכנס למקדש — אינו חייב כרת. ושואלים, מה ששנינו במשנה: ״הכל מטמאין בנגעים״ לאתויי מאי [להביא את מה] הוא בא? ומשיבים: לאתויי [להביא] קטן, שכן סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: ״איש צרוע הוא טמא הוא״ (ויקרא יג, מד) כתיב [נאמר], ונלמד מכך שאיש — אין [כן] נטמא, אבל קטן, שלא הגיע לכלל איש — לא, על כן קא משמע לן [משמיע לנו] התנא שגם הוא מיטמא בנגעים. ושואלים: ואימא הכי נמי [ואמור כך גם כן], שקטן אינו מיטמא בנגעים! ומשיבים: לכך נאמר ״אדם כי יהיה בעור בשרו״ (ויקרא יג, ב) מכל מקום, כל שהוא אדם, גם קטן שלא הגיע לכלל ״איש״. ושואלים: ואלא לפי זה, ״איש צרוע הוא״ למה לי? ומשיבים: לכדתניא [לכמו ששנויה בברייתא] על פסוק זה: ״איש צרוע הוא״ — אין לי אלא איש, אשה מנין שניטמאת בנגעים? כשהוא אומר מיד לאחר מכן שוב: ״והצרוע אשר בו הנגע״ (שם מה), ואין בכך צורך — הרי כאן שנים, כלומר, לא רק איש, אלא גם אשה. אם כן, מה תלמוד לומר, כלומר, לשם מה נאמר מתחילה ״איש״ — לענין של מטה כלומר, להמשך הכתוב: ״בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע״, ללמד שאיש מצורע פורע את שערו, ופורם את בגדיו, ואין האשה פורעת ופורמת. ושואלים, מה ששנינו בברייתא: ״הכל רואין את הנגעים״, כדי לטמאם או לטהרם, וכן מה ששנינו במשנה: ״הכל כשרין לראות את הנגעים״ לטמאם ולטהרם, לאתויי מאי [להביא את מה] הוא בא? ומשיבים: לאתויי [להביא] כהן שאינו בקי בהן במראה הנגעים ובשמותיהן. ומקשים: והאמר מר [והרי אמר החכם]: מי שאינו בקי בהן ובשמותיהן אינו רואה את הנגעים! אמר רבינא, לא קשיא [אין זה קשה]: הא דמסברי ליה וסבר [זה שמסבירים לו והוא סובר ומבין], יכול לראות, ולטמא או לטהר לאחר שהסבירו לו, הא דמסברי ליה ולא סבר [זה שמסבירים לו ואינו סובר, מבין], והוא אינו רואה את הנגעים. ב ושואלים, מה ששנינו במשנה: ״הכל כשרין לקדש״ (לתת אפר פרה אדומה במים החיים) לאתויי מאי [להביא את מה] הוא בא? ומשיבים: לדעת ר׳ יהודה הרי זה בא לאתויי [להביא] קטן, ולרבנן [ולדעת חכמים], הסבורים שקטן אינו מקדש — לאתויי [להביא] אשה, שכשרה לקדש. דתנן [שכך שנינו במשנה]: הכל כשרין לקדש, חוץ מחרש שוטה וקטן; ר׳ יהודה מכשיר בקטן, ופוסל באשה ובאנדרוגינוס (שיש בו גם סימני זכר וגם סימני נקבה). ושואלים, מה ששנינו במשנה: ״הכל כשירין להזות״ ממי פרה אדומה על טמא מת, לאתויי מאי [להביא את מה] הוא בא? ומשיבים: לאתויי [להביא] ערל, וכדברי ר׳ אלעזר, שאמר ר׳ אלעזר: ערל שהזה — הזאתו כשרה. ושואלים, מה ששנינו במשנה פעמיים: ״הכל שוחטין״ לאתויי מאי [להביא את מה] הוא בא? ומשיבים: חדא לאתויי [פעם אחת להביא] כותי, ששחיטתו כשירה, וחדא לאתויי [ופעם אחת להביא] ישראל משומד (עובר עבירה באופן קבוע). ושואלים, מה ששנינו: ״הכל מעלין לארץ ישראל״, כלומר, כופים את בני ביתם לעלות, לאתויי מאי [להביא את מה] הוא בא?מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144

לא להציג שובDon't show again

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון